אני נשבעת

רשמים מהמסע לפולין/ קמה קינן- לחיאני, תלמידת כיתה י״א בית אקשטיין אור יהודה

"במקום בו הם צעדו למוות, אנחנו צועדים לחיים" משפט אחד בעל עוצמה ענקית ומשמעות שאין כמותה! היום הגיע הרגע בו אני מרכינה ראש לזכר ששת המיליונים שנרצחו ללא סיבה...או נכון יותר, בשל הסיבה הכי טיפשית  בעולם: משום שהם יהודים! 

אני לא מבינה איך יכול אדם להיות ללא חמלה, רחמים, וטיפה של חסד ...

איך הוא מסוגל לקחת אדם אחר ולהמיתו  כך סתם בין- רגע, לתת לאם לבהות כאשר רוצחים את ילדיה אל מול עיניה, לקחת מאב את אישתו וילדיו ולרצוח בדם קר עולל מלא שמחה וחיים שלא עשה רע מימיו.

זה לא נקלט, איך שישה מיליון מהעם שלנו נעלמו כמו עלה נידף ברוח, כאילו לא היו קיימים בכלל ...

הבקשה היחידה שלהם הייתה: לשמור, לשמר ולזכור ולעולם לא לשכוח ! 

וכאן באה אני ואומרת את מילותיי: אזכור ולא אשכח!!! רצח עם המוני שכזה לא נתפס בכל מצב, זה בלתי יאומן, אך זה פשוט קרה!!! אני אשר שהיתי במשך שבוע שלם בפולין וביקרתי במחנות ההשמדה, הגטאות, המשרפות,  לא הספקתי ולא הצלחתי לעכל ולהבין  ולו במקצת את מה שהם עברו במשך תקופה ארוכה. ..

אך בליבי יש נקודה שאומרת, שתמיד אבל תמיד היה להם לפחות דבר אחד שחיזק אותם ועודד את רוחם, וזו  האמונה! 

ההישרדות שלהם, כל הבכיות והצעקות, הסיוטים בלילות,  הזעקות הקוראות "אמא,"אמא" "אבא", "אבא", הפחד שהנה זה קרב ובא .... כל אלו דברים שאי אפשר להכחיש ולומר "לא היה ולא נברא"...

והעולם שותק !

אך אני, אחרי מסע של שבוע וביקור בכל המקומות המצמררים הללו, אומרת בראש מורם ובביטחון מלא: אזכור ולא אשכח!!!!!

אני גאה בכך שאני יהודייה ושיש לי את ארץ ישראל היום כמדינה!!!!

נזכור ולא נשכח!!!!