נקודת נצחון

טקס יום השואה קידום נוער בית הילה פ"ת

בטי קרט מנהלת בית הילה פ"ת

ורעיה בטלר זיו מנהלת קידום נוער פ"ת

באדיבות: מירי דוד - מפקחת רשותית, פתח תקוה

 

ברצוננו לשתף אתכם בטקס המיוחד שהתקיים ביחידה שלנו  

 

השנה כמידי שנה נערך טקס יום השואה בקידום נוער הילה פ"ת, אך הפעם הוא נבנה בדרך שונה ומיוחדת מבעבר.

בהובלתה של בטי קרת מנהלת בית הילה ושל המורה חיילת זיו שטראוס הוחלט לשתף את הנערים בתהליך בניית הטקס.

בתחילה, ניתנו לנערים טקסטים שונים מהם הם בחרו שלושה טקסטים לאחר בחירת הטקסטים ודיון והפנמתם, הנערים כתבו את הפרשנות שלהם לטקסטים שנבחרו מתוך מציאות החיים היום יומית והפרטית שלהם.

בתוך הטקס שולבו קטעי נגינה ושירה של מגמת המוסיקה של בית הילה בניצוחו בהובלתו של רכז המוסיקה אוהד כץ.

 

דוגמא לאחד הטקסטים שנכתבו:

 

מרטין נימלר, כומר פרוטסטנטי שהתנגד לנאציזם, שירו מוחה כנגד שיתוף הפעולה וכנגד השתיקה של הרוב הדומם לנוכח התחזקות הנאציזם:

 

בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,

אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,

ואז הם לקחו את היהודים,

ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,

ואז הם לקחו את חברי האגודים המקצועיים,

ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר אגוד מקצועי,

ואז הם לקחו את הקתולים,

ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,

ואז הם לקחו אותי,

אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני.

זוכרים את הסיפור של השואה ?

כואב לחשוב שזה קרה, כואב לחשוב איך אנשים שם ראו הכל מהצד ולא עשו כלום, כי זה לא קשור אליהם, כי זה לא נוגע בהם.

להסתגר בבועה של עצמך ולא להגיב למה שלא קשור אליך, חוסר האכפתיות, זה מה שהורג אנשים.

עזבו אותכם היטלר ונאצים וכל זה. כל האדישות, זה מה שהורג אנשים.

וגם לא רק בשואה, גם היום, ואתמול, ושלשום, הכל אותו דבר.

"אז מה אם קשה לה? שתבכה."

"אז מה אם הם רבים? שיריבו."

"אז מה אם הוא נפל? שיקום."

"אז מה אם אין לו והוא צריך? שישיג, שיסתדר."

*הרי זה לא קשור אליי, אז מה אכפת לי?*

אם לא אכפת לך מה קורה לאחר כי זה לא קשור אליך, איך תצפה שלמישהו אחר יהיה אכפת שקורה לך משהו?

כשאתה צריך שמישהו ישמור עליך? יגן עליך? מישהו שיגיד לך שאתה לא  לבד?

הרי כשכל אחד נשאר לבד הוא חלש, אף אחד לא יכול להסתדר לבד, גם אם אתם חושבים שתצליחו.. כולם צריכים מישהו שיהיה שם בשבילם.

זה לא תמיד קל לבקש עזרה, אבל תמיד אפשר לתת, להשמיע קול, להיות נוכח, לעשות משהו.

אז בואו נמשיך עם האדישות והחוסר אכפתיות למה שקורה מסביב, בואו נחייה בבועה שהכל בסדר לכולם ונחכה לדבר הבא שיקרה.

אבל אח"כ אל תהיו מופתעים שכשתישארו לבד, ותצטרכו עזרה, לא יהיה מי שייתן לכם אותה.
אני לא חושבת שזאת בקשה מוגזמת, קצת חמלה ואמפתיה עוד לא הזיקו למישהו.

 

לאחר הטקס המרגש הוכנסו הנערים לחדר מיוחד שעוצב בדרך יצירתית ומיוחדת על ידי זיו והנערים והנערות. הנערים עברו שלב שלב בין התחנות, כאשר זיו התעכבה בכל תחנה וניהלה שיחה עם הנערים. כאשר המוטיב המרכזי היה המרידה וניצחון הרוח. דרך כרזות של תנועות הנוער שקראו למרידה וללחימה אל מול כרזות היודנרט שקראו לשיתוף פעולה , תחנה נוספת שמה דגש על סיפור הקשריות שעברו את עורף האויב ובכל זאת חזרו שוב ושוב לגטו, ועוד תחנה שבה הודגש חשיבות המרד הרוחני למרות החוקים שאסרו התאגדות עדיין התעקשו לעשות ערביי שירה ותאטרון, הקימו בתי ספר ועוד.

 

כל אילו הובילו לניסיון לחבר את הדברים למציאות של בני הנוער ולנהל שיח עם הנערים על מרידה של בני הנוער היום ומשמעותה. 

 

תודה גדולה לזיו שטראוס המורה חיילת שלנו וכמובן לנערים