נקודת חוזק

סיור בחוות השומר ומפגש עם חיילי איתן

מאת: גילה פרץ, מנחה מחוזית להכנה לשירות משמעותי ולנושאי החברה האזרחית

 

"בזכות האמונה באדם". זוהי סיסמתם של הצוות והחיילים בבסיס הטירונים של חיל החינוך והנוער לאוכלוסיות מיוחדות-חיילי איתן.

בבסיס עוברים טירונות צבאית ייחודית במסלול של עשרה שבועות, מסלול ארוך יותר מיתר מסלולי הטירונות. בעבר נקרא הפרויקט  "נערי רפול", על שם מקימו רפאל איתן, הפך להיות נערי מקא"מ, המשיך לחג"מ, וכיום עומד על "חיילי איתן" (שימו לב: לא אית"ן עם גרשיים, שמה של היחידה לאיתור נפגעים בצה"ל...). ובמקום הזה רוצים להביא לשינוי! לפתוח לנערים אלו דלת לעולם טוב יותר! מהי משמעות המעשית? מי שזוכה לבקר בבסיס ורואה את העיניים הנוצצות והחדווה של החיילים, ומבין שהניצוצות הללו לא ברורות מאליהן ולא מגיעות בקלות- רק אז הוא משיג מה מעניקים כאן לחיילים. ואנו, בעלי התפקידים בתחום ההכנה לצה"ל ברשויות ובקידומי הנוער במחוז תל אביב, אומנם זכינו! סיירנו במקום ופגשנו סגל שופע אמונה ואהבה לחיילים, מלא בהתמדה ובכוח נפשי ועם תחושת שליחות מעוררת השראה, שאינה מאפשרת לוותר על אף אחד מהחיילים! דבריו של סא"ל אסף, מפקד הבסיס, משקפים היטב את חשיבותו של רכז ההכנה לצה"ל ברשות: "לרוב מגיעים לפה בני הנוער שכבר מכיתה י' אינם במערכת החינוך. כאן אנו נותנים להם הזדמנות. לא ממקום שיפוטי, אלא ממקום שיוצר אמון, ומאפשר להתחיל בתהליך הפותח את הדרך לכל אחד ואחד מהם. לכם, רכזי ההכנה לצה"ל ברשויות, הצוות האזרחי, יש משקל רב וחשוב: תפקידכם הוא ללוות את החניכים נכון, ולצייד אותם בכלים טובים לקראת ההכנה למסלול כאן. "על חשיבות התהליך עמדה גם מ"פ אור: "טירונות זו ארוכה מתוך ההכרה בקשיי הסתגלות וחוסר יציבות שאיתם מגיעים הנערים, והצורך בהקדשת זמן לתהליך של יצירת קשר ומשמעות עימם. מסלול עשרת השבועות של הטירונות מכיל עבודה ברמה פרטנית וקבוצתית כאחד, במטרה להביא לכך שהנער המגיע לסיום הקורס יהיה מוכשר ברמה המיטבית לקראת השירות העומד לפניו ויסיים שירות צבאי מלא ומשמעותי, כשהוא מוכן לחיים האזרחיים ומקצוע בידו..."

דניאל, חייל איתן שמשתתף בימים אלו בסדנה לשליטה בכעסים, פרויקט ייחודי בחוות השומר, מספר איך עזב את בית הוריו בגיל חמש עשרה, שוטט ברחובות והגיע עד למצבים של פשע, סמים ו"הרבה עצבים":

"אף אחד בחיים שלי לא התעניין בי. לא דאג לי. לא שאל איפה הייתי, או איך אני מרגיש. ההתדרדרות לפשע ברחובות הייתה מהירה וקלה. אבל אני ידעתי שיש בי משהו טוב, ושאני עוד יכול להציל את עצמי. את זה חיפשתי בצבא. אבל הצבא לא רצה אותי והוציא לי פטור. אני לא הסכמתי, והתחלתי במלחמה להתגייס. בכל הזדמנות שהייתה לי התיישבתי בלשכת גיוס. שמעתי דברים קשים על כמה אני לא מתאים ושאין לי סיכוי... אבל ידעתי שהם טועים. שאני יכול לצאת מהשכונה לחיים רגילים. אחרי גיל עשרים, אחרי מאמצים אדירים, שלחו לי צו גיוס. הצילו אותי. מאז שהתגייסתי לפני כחודש אני מרגיש שאני בדרך הנכונה, שתיקח אותי למקום אחר. אני מברך כל רגע שמישהו אומר לי מה לעשות, מישהו שיודע מה אני עושה, שמדבר אלי, שמתייחס אלי, ואפילו - אני מאושר שיש מישהו שכועס עלי אם אני לא בסדר...  היום אני מבין את המשמעות של לקחת אחריות על החיים שלי, וגם איך לעשות את זה כדי לצאת מההגדרה של פושע, של כלומניק. לא קל לי ועדיין יש לי התפרצויות זעם, אבל אחרי תהליך שעשיתי בסדנה של שליטה בכעסים, אני מודע יותר ומבין שיש לי היכולת לשלוט על ההתנהגות שלי. אני מרגיש שהמקום הזה נתן לי כלים להשתנות. אני רוצה להשתנות. אני צריך להשתנות. יש לי אור וניצלו חיי."

לשמוע את דניאל, להבין את המקום שלנו מול בני הנוער שצריכים אותנו, ולשאוב את הכוח לעשות ולא לוותר. תמיד.