מסע משותף לפולין - בתי הספר "קוגל" ו"עמל"- אוקטובר 2014                       

חלק ב' מאת אבי לוזון, בי"ס קוגל, חולון

"חלום חיי קם והתגשם!"  

 

על משקל משפטו זה של מרדכי אנילביץ, מפקד מרד גטו ורשה, אני יכול לספר בגאווה גדולה כי זכיתי לחלום וגם להגשים את חלומי. אני מורה לידיעת הארץ ושל"ח בתיכון קוגל חולון . במסגרת זו אנו מקיימים פעילות נפלאה הנקראת בשם "של"ח בשבילי הלב" שנוסדה ביוזמתה של מורה לשל"ח וחברה יקרה במחוז, אתי רביאן.  במסגרת פעילות ברוכה זאת אנו עובדים עם בית ספר של ילדים בעלי צרכים מיוחדים ומקיימים עימם ימי סיור, פעילות לחגים, פעילויות מחוזיות משותפות ועוד. 
אנחנו בקוגל זכינו בבית ספר עמל חולון, מוסד לתלמידים בעלי פיגור קל עד בינוני. אנחנו עובדים איתם כבר שנים רבות. סיפור אהבה גדול.
בשלב הראשון למדנו עם צוות בית הספר עמל להכיר את מאפייני בית הספר ואת התלמידים. יכולות וקשיים. 
ואז החלנו לחלום. בכל פעם חלמנו על שלב נוסף בעבודה המשותפת: ימי סיור, פעילויות לקראת ט"ו בשבט או פורים, טיולים שנתיים ליום ארוך ואפילו ליומיים, כולל לינה באכסניות נוער. כך טיילנו במדבר יהודה, בשפלת יהודה וירושלים ובגליל המערבי.

לפני שנתיים התחלנו, מנהלת בית הספר ענת אנגל ואנוכי, לחלום על חלום נוסף: מסע משולב של שני בתי הספר לפולין. ראוי לציין, כי בתי ספר של החינוך המיוחד יוצאים אומנם לפולין, אך לרוב במסגרת המשלחות הממלכתיות. לא בשילוב.
זה לא היה קל. באף אחד מהשלבים: שלב התכנון, הבקשה מהורי תלמידי עמל להוציא את ילדיהם למסע ארוך שכזה לפולין, ההכנות הרבות, מציאת מדריכים המסוגלים לעמוד באתגר המיוחד, תכנון השתלמות הכנה משותפת, טקסים משותפים, אפילו הכנת צ'ופרים. בכל אחד מימי המסע הייתה קבוצת תלמידים האחראית לצ'ופר כללי. היה קשה. אבל "במקום שקיים בו חלום- שם תימצא גם הדרך!"  ועובדה: הצלחנו.
ביום שלישי 21 באוקטובר  לפנות בוקר יצאנו לפולין במשלחת משותפת של תלמידי התיכונים קוגל ועמל לפולין.

המדריך הנפלא שלנו היה ניר גולן. הוא ידע לקרב את תלמידי עמל במיומנות רבה ולחבר אותם למסע וליתר תלמידי הקבוצה למקשה אחת. תלמידי קוגל קיבלו אותם, ועזרו להם בשמחה. באוטובוס במהלך הנסיעות האין- סופיות הם שרו ועשו שמח ביחד. אין מרגש מזה!
בשיחות  הערב עם תלמידי  "קוגל"  הם דיברו על הזכות שנפלה בחיקם להיות במסע שכזה. לא פחות!
ביום רביעי  29 באוקטובר נחתנו בשדה התעופה בן גוריון. אני עדיין מרחף.
היום אני אדם מאושר.