מתאחדים בפולין - חלק א

מסע משותף לפולין - בתי הספר "קוגל" ו"עמל"- אוקטובר 2014  חלק א' מאת: ענת אנגל, מנהלת בי"ס עמל, חולון

 

בביה"ס עמל בחולון לומדים 86 תלמידים עם מוגבלות שכלית התפתחותית בגילאי 21-6. צוות ביה"ס שואף לטפח את הפוטנציאל האנושי האישי הטמון בכל תלמיד, על מנת להכשירו כאדם המשתלב באופן מיטבי בקהילה וחי חיים איכות, תוך הכרת המורשת התרבותית של עמנו. כמן כן דוגל ביה"ס בעקרון הנורמליזציה - שילוב התלמיד ומעורבותו בחברה, תוך חתירה לשוויון, הזדמנויות במטרה להעניק לתלמיד חוויות מעשירות ומשמעותיות. לאור זאת הוחלט בבית הספר להוציא קבוצה של תלמידים לפולין כחלק ממשלחת משולבת עם תלמידי תיכון קוגל בעיר חולון.

לקראת המסע עצמו עיבינו את תוכנית הלימודים, והוספנו תכנים בנושאים כגון: הכנה לקראת טיסה, התמודדות עם מרחק מהמשפחה, התנהלות בבית מלון, אריזת מזוודה, כללי התנהגות במטוס ובמקומות השונים בהם נבקר. לתלמידים ניתנה תמיכה רגשית ושוחחנו על אמצעים שיעזרו להם ברגעי מצוקה נפשית. את ההכנה ליוותה יועצת בית הספר.

והיו הכנות משותפות למסע עם תלמידי קוגל: יציאה להשתלמות בבית ווהלין, הכנות לטקסים, מפגשים עם המדריכים, הכנות של צ'ופרים ועוד.

ואז הגיע היום הגדול: חמישה מתלמידי עמל, מלווים על ידי מנהלת ביה"ס, פנינה זולטא סגנית מנהלת ביה"ס, ומבל ברוך  מורה להוראת השואה, הורה מלווה ויו"ר אקים חולון  מיקי שלינגר, התווספו לשבעים תלמידי קוגל ומלוויו. התלמידים והצוות היו נרגשים מגודל האירוע ומשמעותו.

הימים במהלך המסע היו ארוכים, קשים, קרים ומרגשים. ניר גולן וצוות ההדרכה סייעו בהבנת האירועים הבלתי נתפשים ובהמחשתם. ה"עטיפה" המחבקת של תלמידי קוגל את תלמידי עמל סייעה ברגעים קשים, כמו גם בזמני אתנחתא מחוייכים באוטובוס.

השותפות לאורך המסע עם ראש המשלחת אבי לוזון, ועם מנהלת תיכון קוגל ורד כהן דוד וציוותה הנפלא סייעה רבות.

לאורך כל המסע הייתה תחושה של שותפות בכל. צוות קוגל כיבד את תלמידינו ותמך בהם בשעות קשות. במהלך המסע התוודה צוות קוגל, כי היו לו חששות לקראת המסע המשותף אך לאחר שנחשף לתלמידים שלנו ולצוות, למד להעריך את התרומה האדירה לתלמידי קוגל. שני הצוותים נתרמו מהאחדות ויחדיו התגברנו על כל מכשול וקושי במהלך המסע.

 

יחד עמדנו שלובים ובוכים בטרבלינקה, כאשר חן תלמידת עמל הניחה ורד אדום על האבן לזכרו של יאנוש קורצא'ק. יחד הצטמררנו כאשר דניאלה, תלמידה נוספת מ"עמל" עמדה יחד עם תלמידי כיתה י"ב ושרה את "שמע ישראל" בין הדגלים המתנופפים, דגלי הלאום, דגל תיכון קוגל ודגל עמל. אף עין לא נותרה יבשה לשירתה של דניאלה וזו זכתה לחיבוקים מכל חברי המשלחת וקריאות עידוד רבות.

יחד הבטנו בסיפוק על המתרחש באוטובוס בזמן הנסיעות הארוכות, כאשר תלמידי עמל ישבו בין תלמידי קוגל, אכלו, צחקו ונהנו כרקמה אנושית אחת.

תלמידי קוגל דיברו על הזכות שנפלה בחיקם להיות חלק ממסע משלב שכזה!

במסע זה ניסינו לתרגם את חזונה של מערכת החינוך כגורם מוביל בהתחדשותה של החברה, תוך מימוש יכולותיו של  כל פרט, הכלת השונה, מעורבות חברתית ולמידה משמעותית.

המסע איפשר לתלמידים חוויה רגשית, חברתית וקוגניטיבית ואין ספק שיסייע בעיצוב זהותם של הבוגרים ויניע אותם לפעולות שיש בהן אחריות לקהילה וסולידריות חברתית, בדרך למצויינות ערכית ואזרחית.

ציוותי בתי הספר יצרו חלום, ובמקום שיש חלום – נמצאת גם הדרך להגשימו, ולהוכיח כי קבלת השונה ושילובו יכולים להתבצע הלכה למעשה, גם במקום שחרט על דיגלו את השמדתם של אנשים בעלי מוגבלות שכלית ואת כיליונם של בני אדם מגזע נחות!